כפר אמני עין הוד Ein Hod Artists' Village

כפר אמנים עין הוד

אוקטובר 02, 2011

החממה החינוכית בכפר הנוער ימין אורד



הנכם מוזמנים לחגוג אתנו את חג סוכות
בטכס השקת מיזם החממה החינוכית בכפר הנוער ימין אורד
יום ראשון י"ח בתשרי תשע"ב חוהמו"ס
16.10.2011 החל מהשעה 11.00
בסוכת החממה בכפר הנוער ימין אורד
בנוכחות:
יו"ר קרן היסוד מר מודי זנדברג
ראש מועצת חוף הכרמל מר כרמל סלע
מנהל כפר הנוערימין אורד, דר בני פישר
נציגי קק"ל, נציגי מכבי אש, קבוצת דור ונת"ב
בתכנית:
קבלת פנים, טכס השקת המיזם, פעילות בשטח
פינת יצירה להורים וילדים
מוסיקה כיבוד ועוד

ספטמבר 02, 2011

התעוררות הלב

בֶּן אָדָם מַה לְּךָ נִרְדָּם



בפיוט זה נפתח סדר הסליחות לפי נוסח הספרדים הנוהגים לקום באשמורת השחר לאמירת סליחות במשך ארבעים יום מראש חודש אלול - חודש הרחמים והסליחות ועד ערב יום הכיפורים. המצב הקיומי של האדם יום יום הוא מצב שינה, תרדמה ומוות ביחס לעולם הרוחני. המיסטיקה היהודית והסוּפית מבקשות גם-יחד מהאדם להתעורר מתרדמותו הקיומית ולהיוולד מחדש בעולם הלב, העולם הרוחני-הפנימי האלוהי. ההתעוררות הלבבות כרוכה בחבלי לידה קשים של מות העולם שבו גדל האדם ובו התחנך, עולם שבו היה זר לעצמו, עבד לגחמותיהם של אחרים וגם של עצמו. עתה עליו להשתחרר מהאגו ולהוליד עצמו מחדש מיגיע כפיו בהוויה הרוחנית הגדולה

רעיון זה טמון בפתגם הרווח במיסטיקה הסוּפית מות קודם שתמות مت قبل ان تموت - ההתעוררות הלב כרוכה במוות הטקסי של יצרי האגו ואילו המוות-הכיליון המיסטי באל כרוך בהתעוררות הלב כך רומז .החדית' המיוחס לנביא מחמד: בני אדם ישנים וכשהם מתים מתעוררים النّاسُ نِيامٌ فإذا ماتوا انتَبَهوا האם מדובר רק במוות טקסי - התאחדות מיסטית באל לרגעים אחדים או שמא בכיליון מיסטי באל - עזיבת הגוף והיטמעות טוטלית באל



המאמץ הרוחני של 40 הימים הבאים עלינו לטובה יוקדש לפי הדרך הסוּפית להתעוררות הלב



אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי - ראשי תיבות אלול

ראשית המסע הרוחני בחודש אלול הוא התעוררות הלב מתוך אהבה

וסופו של המסע ביום הכיפורים בהתאחדות השלמה שבין האוהבים

בֶּן אָדָם מַה לְּךָ נִרְדָּם / מחבר לא ידוע


בֶּן אָדָם מַה לְּךָ נִרְדָּם קוּם קְרָא בְּתַחֲנוּנִים

שְׁפֹךְ שִׂיחָה דְּרֹשׁ סְלִיחָה מֵאֲדוֹן הָאֲדוֹנִים

רְחַץ וּטְהַר וְאַל תְּאַחַר בְּטֶרֶם יָמִים פּוֹנִים

וּמְהֵרָה רוּץ לְעֶזְרָה לִפְנֵי שׁוֹכֵן מְעוֹנִים

וּמִפֶּשַׁע וְגַם רֶשַׁע בְּרַח וּפְחַד מֵאֲסוֹנִים

אָנָּא שְׁעֵה שִׁמְךָ יוֹדְעֵי יִשְׂרָאֵל נֶאֱמָנִים

לְךָ אֲדֹנָי הַצְּדָקָה וְלָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים



עֲמֹד כְּגֶבֶר וְהִתְגַּבֵּר לְהִתְוַדּוֹת עַל חֲטָאִים

יָהּ אֵל דְּרֹשׁ בְּכֹבֶד רֹאשׁ לְכַפֵּר עַל פְּשָׁעִים

כִּי לְעוֹלָם לֹא נֶעְלָם מִמֶּנּוּ נִפְלָאִים

וְכָל מַאֲמָר אֲשֶׁר יֵאָמַר לְפָנָיו הֵם נִקְרָאִים

הַמְרַחֵם הוּא יְרַחֵם עָלֵינוּ כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים

לְךָ אֲדֹנָי הַצְּדָקָה וְלָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים

אוגוסט 19, 2011

אהבה חירות ויין סרמד קאשאני

ארבעה מרובעים על אהבה, חירות ויין

מאת המשורר הסופי סרמד קאשאני (הוצא להורג בשנת 1661)



הוֹ שֵׁיח', לְגֹום מִן הַיַּיִן

טְעַם מִן הָאֱלֹהִי, אַל תְּאַחֵז עַיִן

לָמָּה תִּרְאֶה בְּרָכָה זוֹ כְּעָווֹן וָפֶשַׁע?

אֱמֶת צְפוּנָה בָּהּ, רוֹקֵן אֵת כַּד הַיַּיִן!

***

הַמִּתְנַזֵּר מִיַּיִן וְאֵינוֹ שׁוֹתֶה

לֹא גֶּבֶר הוּא כִּי אִם שׁוֹטֶה

הַיַּיִן נוֹשֵׂא אֶת יִיסּוּרֵי הָאַהֲבָה

וְהוּא הַצֳּרִי לְלֵב שׁוֹתֵת


***


סוֹד אָהֲבָה וְיַיִן לֹא יִתְּנוּ קוֹלָם בַּשַּׁעַר

אֱמֶת אֱלֹהִית זוֹ נֶעְלֶמֶת מֵעֵין כָּל נַעַר

אֱלֹהֵי הָאַהֲבָה נִשְׂגָּב מֵהַשָּׂגַת הַנָּזִיר

וַעֲלוּם מֵעֵין כָּל בָּעַר


***


אוגוסט 12, 2011

טו באב יום האהבה


לכבוד יום האהבה ט"ו באב ג'לאל א-דין רומי
תרגום דר אבי אלקיים


לְחִישׁוֹת שֶׁל אַהֲבָה



:הָאַהֲבָה לוֹחֶשֶׁת בְּאָזְנִי

הָפוֹךְ לְנִצּוֹד וְלֹא לְצַיָּד

הֶיֶה לְחָסִיד שׁוֹטֶה שֶׁלִּי

הַפְסֵק לְהִתְרָאוֹת כַּשֶּׁמֶשׁ וַהֲפוֹךְ לְגַרְגֵּר אָבָק

דּוּר לְפִתְחִי וַהֲיֵה דָּר-רְחוֹב

אַל תַּעֲמִיד פָּנַי נֵר, הֲיֵה פַּרְפַּר

וּטְעַם מִצּוּף הַחַיִּים

אוֹ אָז תֵּדַע אֵת הַכֹּחַ הֶחָבוּי בִּנְתִינָה





אִם הָאָהוּב נִמְצָא בְּכָל



אִם הָאָהוּב נִמְצָא בַּכֹּל

הָאוֹהֵב הוּא צָעִיף

אַךְ כַּאֲשֶׁר הַחַיִּים עַצְמָם

הוֹפְכִים לַיָּדִיד הַנִּצְחִי

נֶעֱלָמִים הָאוֹהֲבִים




הָאַהֲבָה הִיא אִמָּא אָנוּ יְלָדֶיהָ



הָאַהֲבָה הִיא הַדֶּרֶךְ שֶׁל שְׁלִיחֵי

הַמִּסְתּוֹרִין לְסַפֵּר לָנוּ דְּבָרִים

הָאַהֲבָה הִיא אִמָּא אָנוּ יְלָדֶיהָ

הִיא זוֹרַחַת בְּתוֹךְ תּוֹכֵנוּ גְּלוּיָה-סְמוּיָה

בְּשָׁעָה שֶׁאָנוּ מְאַבְּדִים אֵמוּן אוֹ מַרְגִּישִׁים אֵיךְ הוּא שָׁב וְצוֹמֵחַ





בּוֹא לַפַּרְדֵּס בְּאָבִיב



בּוֹא לַפַּרְדֵּס בְּאָבִיב

אוֹר וְיַיִן וַאֲהוּבוֹת

בֵּינוֹת לְפִרְחֵי הָרִמּוֹנִים

אִם לֹא תָּבוֹא, כָּל זֶה לַשָּׁוְא

אִם כֵּן תָּבוֹא, כָּל זֶה לַשָּׁוְא


אוגוסט 08, 2011

תשעה באב חג הנחמות


היום ערב תשעה באב חג הנחמות חגם של האנרכיסטים הרוחניים נצטרף להכרזתו של יו"ר התאחדות הסטודנטים איציק שמולי שהכריז בעצרת המחאה
"אנחנו אנרכיסטים"

יולי 22, 2011

הקרב על הטויוטה בחניון עין הוד


הקרב על הטויוטה במגרש החניה בכפר האמנים עין הוד

יולי 18, 2011

תערוכה "נופים חרוכים" נחמה לבנדל בגלריה טובה אוסמן


תערוכה "נופים חרוכים" נחמה לבנדל
גלריה טובה אוסמן רח' בן - יהודה 100

יום חמישי 28.7.11 בשעה 20.00
דברי פתיחה יעל ויזל מנהלת ואוצרת מוזיאון אשדוד

יולי 06, 2011

תערוכה של קונראדו שריד מלטה בגלריה לבנדל בלוך עין הוד


מצא עוד תמונות כאלה ב-Ein Hod עין הוד

פתיחת התערוכה ביום שבת 16.7.11 בשעה 11.00
את התערוכה יפתח מר אליעזר זנדברג [מודי זנדברג] יו"ר עולמי של קרן היסוד


  • About The Archeology of future expo
    Who will be in the expo of next july 16?
    Conrado Rafael Maletá [Santiago de Cuba, 1979] Arquitecto. Comenzo su trabajo como artista en 2003. Ha participado en numerosas exposiciones en Cuba, Espana e Israel. Conrado se define a si mismo como un "cuenta cuentos" que desea realizar su obra no como objeto sino como material de lectura visual e intelectual.
    Architect. He began his work as an artist in 2003 (first personal expo at Santiago de Cuba). He has participated in numerous exhibitions (Personal and Collective) in Cuba, Spain and Israel. Conrado describes himself as a "storyteller" who treats his works not as object but as visual material that can be read visually and intellectually.

    Naama Sarid [Tel Aviv, 1977]. Arquitecto. Comenzo una intensa carrera como fotografa documental y conceptual en Madrid (2008). Ha colaborado en numerosas revistas y publicaciones en Europa y en Israel. Ha participado en numerosas exposiciones en Ukrania, España e Israel. Su desafio como artista se encuentra el el sostenido deseo de "construir suenos" en codigos visuales.
    Architect. She began an intense career as a documentary and conceptual photographer in Madrid (2008). Had contributed to numerous magazines and publications in Europe and Israel. She has participated in numerous exhibitions in Ukraine, Spain and Israel. Her sustained challenge as an artist is the desire to "build dreams" in visual codes.

    En el año 2009 ambos artistas unieron sus vidas y trabajo formando un equipo con proyecciones multidisciplinares. Juntos han desarrollado un esquema de trabajo basado en la interacción de procedimientos de ejecución y organización propios de la arquitectura y un resultado conceptual mas expresionista y plástico en su naturaleza.
    In 2009 both artists joined their lives and work as a team with multidisciplinary projections. Together they have developed a scheme of work based on the interaction of enforcement procedures and the organization's own of architecture and a conceptual result more expressionistic and plastic in its nature.

יולי 04, 2011

הקהילה היהודית במונטנגרו


הקהילה היהודית במונטנגרו
יום א', 19.6.11, התכנסה ה"קהילה היהודית" ברובה,
במונטנגרו, על מנת לדון בתקנון הקהילה ולאשרה.
הנוכחים הוכרזו כ"מועצה", אשר בחרה את וועד הפעולה.
ליו"ר הקהילה נבחר מר יאשה (יעקב) אלפנדרי.
ברשימתינו כרגע 10 בתי אב, שאחד מבני הזוג הינו יהודי. ידוע לנו כי קיימות
משפחות נוספות, ונדאג לצרפן וליידע אותן על עובדת היווסדה של הקהילה היהודית
הראשונה במקום הזה.
חברי הוועד חתמו על מסמך המאשר כי ההחלטה התקבלה פה אחד, והיא תצורף לתקנון
לשם רישום ברשויות, כפי שזה מתבקש.

אנחנו מאורגנים כקהילה, עם הרבה רצון טוב להתחבר לשורשים היהודיים, ללמוד
את המסורת היהודית, לכבד את זכרם של אלה הקבורים בבית קברות ישן, להעשיר את
הקהילה בתרבות ישראלית, ולקשור קשרים למען הדורות הבאים.
מזכירת הקהילה היהודית במונטנגרו: ג'ינה לזר

יוני 28, 2011

דיויד רובינגר


דיויד רובינגר
בתחילת שנות שנות החמישים רובינגר החל לצלם באופן קבוע למערכת "העולם הזה".

בהמשך הדרך המקצועית שלו צילם גם למגזינים נחשבים כמו LIFE TIME , כשאת כל תהליך העבודה ביצע בעצמו, הפקה שלמה של איש אחד. תיאם פגישות, ארגון ההפקה הגעה לצילומים לבד לעיתים לימים שלמים, פיתח את החומרים בעצמו, התמודד עם הצנזורה ושלח את החומרים לניו יורק. .

רובינגר צילם עד היום כחצי מיליון תמונות המספרות את סיפורה המלא של ישראל.

רובינגר התלווה אל גדולי האומה וצילם פורטרטים לא מבוימים ורגישים ורבים מכנים אותו ההיסטוריון הוויזואלי של ישראל: "אני מצלם את מה שאני רואה.."..

הצילום המפורסם ביותר שלו הוא כנראה החיילים ליד הכותל ,בשנת 1967 עם כיבוש העיר העתיקה והכותל המערבי במלחמת ששת הימים.

את ארכיון התמונות שלו מכר ל"ידיעות אחרונות" בתנאי שהוא יעשה בהם שימוש כאוות נפשו. רובינגר רצה שהארכיון יהיה ארכיון חי.

צילום טוב הוא כזה שאין בו שום דבר מיותר, וכל פרט בו נחוץ. בצילום הצנחנים המפורסם שצילמתי אחרי הכניסה לעיר העתיקה יש חצי ראש מאחור ועוד קסדה בצד ימין, שהורסים בעיני את הפריים. מבחינת קומפוזיציה הוא בהחלט לא מושלם, ואני לא חושב שהוא הצילום הכי טוב שצילמתי, אבל הוא כבר קיבל חיים משלו והציבור הפך אותו לאייקון.

אין פוליטיקאי שלא אוהב להצטלם. עם בגין עבדתי וביליתי הכי הרבה זמן, והוא גם היה הקפדן מכולם. יש לי רק שני צילומים שלו בלי ז'קט. גם עם רבין היה מעניין, והוא מאוד אהב צילום. עם שמיר לא היה לי חיבור, ועם גולדה לא היה קל לעבוד. שרון העריך אותי מאוד, למרות שהוא ידע שבחיים לא אצביע בשבילו.

זכות הציבור לדעת היא לא אבסולוטית. אני מצלם את מה שהציבור חייב וזכאי לדעת, אבל אני לא חושב שתיעוד של ראש ממשלה שאוכל אטריות ואחת נופלת לו הצידה מהפה זה עיתונות. לתפוס את האובייקט שלך במצב אינטימי, שאין לציבור שום צורך לדעת עליו משהו, זה סתם חטטנות ופפראצי.

לפעמים צריך לחכות יום שלם בשביל דקה. ככה זה, צריך הרבה התמדה ומזל בשביל צילום טוב, ואתה אף פעם לא יודע מה יהיה מחר ואיפה תהיה. אני ישבתי יום אחד בתוך טנק בביירות ואכלתי שעועית מקופסת פח, ולמחרת כבר הייתי במחלקה ראשונה עם ראש הממשלה בדרך לוושינגטון.

כמי שאיבד את משפחתו בשואה בגיל 15, אני יודע שהכי חשוב בחיים זה מזל. לי היה: עובדה שהגעתי לאן שהגעתי למרות שיש אלפי צלמים יותר טובים ממני. לפעמים מספיק שתפנה שמאלה ולא ימינה, ותיקלע לסיטואציה שתשנה לך את החיים.

אדם צריך להיות חכם בזכות עצמו, ולא בגלל שהאויב שלו טיפש. לכן לא מספיק להאשים את הערבים במצב הפוליטי: צריך גם לקחת אחריות למעשים שלנו, ולא לתת לקיצוניים משני הצדדים לנצח.

יוני 27, 2011

יוני 26, 2011

יוני 21, 2011

כתבים חתומים שבוע הספר אוניברסיטת חיפה


כתבים חתומים
פתיחת התערוכה כתבים חתומים
נחמה לבנדל נדב בלוך
באגף החדש אוניבסיטת חיפה

יוני 09, 2011

בשביס זינגר, רות ירדני כץ

יארמה וקיילה – וקצת על יצחק בשביס-זינגר

"אלוהים לא סיפק לנו אינטלקט וכוח פיזי די צורכנו, אך כשהדבר נוגע לרגשות ולתאוות, הוא היה נדיב מאוד."

ספרו של בשביס-זינגר, שהתפרסם לפני שנים רבות כסיפור בהמשכים בעיתון "פארווערטס", מספר לנו על חיי היהודים בווארשה של תחילת המאה הקודמת. קהילה גדולה שרובה ענייה ודתית שמקיימת מצוות, תפילות, ויש רבנים, שוחטים, בתי-כנסת וגם עיתון יידישאי. לקראת כל חג הם מתכוננים, וההכנות הן חלק מהאווירה שמחברת את כולם. התבשילים המיוחדים וההליכה לבית-הכנסת. בתוך הקהילה היהודית ישנו עולם תחתון, עבריינים וזונות. קיילה הזונה, שזוכרת היטב את ילדותה בבית אימא, מבקשת להתחבר אליהם, לחגוג בחגים השמחים ולשחוט תרנגולת ביום כיפור ולהתפלל בבית הכנסת יחד עם כולם כי היא שייכת אליהם. אבל היא זונה וכולם מכירים אותה ולה אין מקום בבית התפילה.

קיילה היא הזונה ויארמה גנב. סתם גנב, גנב קטן, בלי דימיון ובלי חזון. הוא גונב כדי לשרוד כי לעבוד זה לא עניין מכובד, אין שכר הולם.

אבל קיילה הזונה היא לא סתם זונה, יש לה חלומות, מאוויים, שאיפות, בלי השכלה ותרבות. היא מאחלת לעצמה לחיות עם גבר אחד שיעניק לה שקט ושלווה. היא מוכנה לעשות הכול כדי להשתחרר מעבודתה המבישה, אבל לא מצליחה.

יארמה הגנב הקטן מתאהב בה עד כלות והם נישאים. היא יוצאת ממעגל הזנות ומקדישה לו את כל-כולה, מנקה, מבשלת, מספקת את יצריו המיניים, והוא אותה, עד שמגיע מקס איש העולם הגדול והתחתון, שאין לו מעצורים איך לעשוק ואיך להרוויח כסף בלי בושה ובלי חמלה. כל הדרכים כשרות. אם מדובר בסחר נשים, סרסרות וקבלת ירושות שלא כחוק. מקס הצולע, בעל הקסם האישי והעשיר, יכול ומסוגל לכבוש כל אישה, אבל האמת היא שהוא נמשך לגברים. נטייתו לגברים היא גדולה יותר מאשר לנשים והוא מאוהב ביארמה אותו פגש בכלא ושם הם ניהלו מערכת יחסים הומוסקסואלית. את קיילה הכיר בבית זונות. מקס משכנע את יארמה, שקיילה תהיה של שניהם, ושלושתם יעשו הרבה כסף בניהול בתי-זונות וסחיטה. קיילה לא מקבלת את ההסכם, וברשות בעלה מקס אונס אותה באכזריות בדירתם הדלה.

קיילה בורחת ופוגשת בבן של רב ומתפתחת ביניהם תלות נוראית. הבחור הצעיר, שההורמונים שלו עובדים שעות נוספות, נסחף להתענג על גופה. היא מגלה בחור עדין, משכיל ומתחשב. הוא יודע על עברה והיא איננה מסתירה ממנו מה עבר עליה. היא מתמסרת לו כי מחפשת ישועה לגורלה והוא מספק את יצרו המיני. בנסיבות קשות הם מגיעים לאמריקה בלי כלום, ארץ שלא מקבלת אותם בחיבוק. החיים בזבל. אין עתיד וגם לא תקווה ואז מקס הגנגסטר ויארמה בעלה מאתרים אותה בניו-יורק. חיים ללא מוצא.

גם בשביס זינגר ברח מפולין לארצות הברית מדוכא ומיואש. בווראשה הוא התחבר בעזרת אחיו י.י. זינגר, הסופר המפורסם – למועדון סופרי היידיש ושם גילה את כוחות היצירה שבו, את התאווה לאהבה שהיתה כל-כך חסרה לו בילדותו ואת התאוה למין. נשים שיגעו אותו והוא השתגע מהן וניהל מערכות יחסים עם כמה נשים באותו זמן. חי חיי הוללות והפקרות ונטש את הדת. בית הוריו היה בית דתי מאוד. אביו היה רב ואימו אשה קודרת ודיכאונית שלא ידעה לאהוב ולהעניק. רחל שפירא היתה אהובתו וממנה יש לו בן מחוץ לנישואין שאותו הוא נטש. ההתפייסות עם הבן באה אחרי הרבה שנים.

כאשר הגיע לניו-יורק בשנת 1935 בלי חברים, בלי כסף ושפה, מצבו הנפשי היה ירוד. אחיו יהושע עזר לו בתחילת דרכו ושם פגש את אלמנתו של הפסל מוריס דיקאר שלא הצליחה להוציא אותו מדיכאונו. השינוי הגדול בחייו היה כאשר פגש את אלמה שאיתה התחתן, שבאה מרקע שונה משלו. היא נולדה בבית מתבולל, בעלת השכלה ממעמד בינוני-גבוה ודוברת אנגלית.

בעזרתה הוא חזר לכתוב וספרו "משפחת מושקאט" שיצא לאור בשנת 1944, זכה לפירסום רב. אבל בשביס זינגר לא נשאר נאמן לאלמה ועוזרות צעירות הסתובבו סביבו והוא ניהל רומן עם צעירה בת 21 בשם דבורה טלושקין, והוא בן 74. הוא טען שהוא איננו איש של אישה אחת, שאדם איננו יכול לשלוט על יצריו ו"כל רומן העשיר את חיי ויצירתי. לא, איני מצטער. רווק אני, רווק בנשמתי. אף אם אשא הרמון מלא נשים – אתנהג כרווק."

בשביס-זינגר כתב הרבה ספרים ואלה שקראתי כמו "העבד", "שושה", "הקוסם מלובלין", "שונאים סיפור אהבה" ו"משפחת מושקאט" – השאירו עלי רושם רב.

בשביס קיבל את פרס נובל בהיותו בגיל 74, הוא גם זכה להתקבל לאקדמיה האמריקאית לאומנויות, הסופר היחיד שלא כתב אנגלית. את כל ספריו כתב בשפת אימו, היידיש, והם תורגמו לאנגלית. בין המתרגמים היה גם סול בלו, שתירגם את סיפורו "גימפל תם" לאנגלית ב"פרטיזן רוויו". ספריו של בשביס תורגמו להרבה שפות וחלק מהם עובדו לתיאטרון, לקולנוע ולטלוויזיה.

ואסיים בעוד ציטוט שלו: "לפעמים נדמה לי שנמאסו על הכל-יכול דברי השבח והחנופה שאנו מרעיפים עליו."
רות ירדני כץ

Babushka babaluba kriva palanka macedonia

google-analytics

s


View My Stats

f

free counters

counter

count